בֹא אֶל הַתֵּבָה

אִגֶּרֶת לְיוֹעֲצֵי הַמַּלְכוּת קוֹל קוֹרֵא בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ בֵּין עַבְדוּת לְחֵרוּת הַדַּעַת א. שִׁמְעוּ אַתֶּם, יוֹעֲצֵי אֶרֶץ וְחוֹשְׁבֵי מַחֲשָׁבוֹת הָעוֹמְדִים בְּשַׁעַר הַשַּׁלִּיט. הֲלֹא נְשָׁמוֹת גְּדוֹלוֹת אַתֶּם, וְלֹא לְשָׁרֵת בָּשָׂר וָדָם בָּאתֶם, אֶלָּא לְהָאִיר אֶת הַהַנְהָגָה בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה. ב. מַדּוּעַ כָּבְתָה נֵרַתְכֶם? מַדּוּעַ הֲמַרְתֶּם אֶת "חָכְמַת הַלֵּב" בְּ"עָרְמַת הַשְּׂפָתַיִם"? הִנֵּה אַתֶּם אוֹמְרִים לַחֹשֶׁךְ אוֹר וְלָאוֹר חֹשֶׁךְ, רַק כְּדֵי לְהָנִיחַ דַּעְתּוֹ שֶׁל אִישׁ אֶחָד, שֶׁהוּא כְּצֵל עוֹבֵר. ג. זִכְרוּ יְמוֹת עוֹלָם. יֵשׁ בָּכֶם כֹּחַ קָדוּם לִבְנוֹת וְלִיצֹר, כֹּחַ שֶׁל "דּוֹר הַדֵּעָה". אַךְ אַתֶּם מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּכֹחַ הַדִּבּוּר וְהַהַשְׁפָּעָה לֹא כְּדֵי לִבְרֹא מְצִיאוּת טוֹבָה, אֶלָּא כְּדֵי לֶאֱחֹז בַּשְּׂרָרָה. ד. הֱיוּ כְּיוֹסֵף בְּבֵית פַּרְעֹה – אֲשֶׁר שָׁמַר אֶת רוּחוֹ גַּם בְּתוֹךְ עֹמֶק הַטֻּמְאָה, וְיָדַע לְכַלְכֵּל אֶת הָעָם בְּחָכְמָה וְלֹא בְּמִרְמָה. זִקְפוּ קוֹמָה! אַל תִּהְיוּ אֲנָשִׁים קְטַנִּים הַמְּטִילִים צֵל גָּדוֹל, אֶלָּא הֱיוּ מַנְהִיגִים שֶׁל אֱמֶת. מֵאֵת: נֶאֱמַן רוּחַ | בֵּית גְּנָזִים – הַתֵּבָה